שאלות מתוך התרגול עצמו. נסה לפתור לבד, ורק אז פתח את הפתרון.
שאלה 1·הבנה והסקהקלה מאוד
חוקרים מצאו כי דובי-קוטב מסוגלים להריח כלב-ים מתחת לשכבת-קרח כבר ממרחק של קילומטר. בשל כך, ככל ששכבת-הקרח באזור מתפצלת ליותר סדקים, הדובים מאתרים ציד ביתר קלות ושיעור-הצלחתם בציד עולה.
איזו טענה משתמעת מהפסקה?
- א.חוש-הריח של דוב-הקוטב חד מזה של כל טורף אחר בקוטב.
- ב.התפצלות הקרח לסדקים משפרת את סיכויי-הציד של הדובים.התשובה הנכונה
- ג.כלבי-הים הם מקור-המזון היחיד העומד לרשות דובי-הקוטב.
- ד.דובי-הקוטב מעדיפים לצוד באזורים שבהם שכבת-הקרח שלמה ורציפה.
▸ הצג פתרון מלא
איך מזהים
נתחיל מקריאת משפט השאלה. מבקשים מאיתנו איזו טענה משתמעת מהפסקה. זוהי שאלת פסקה.
טענה משתמעת היא טענה שנובעת בהכרח מן הכתוב, ואינה סתם ניסוח-מחדש של משפט מפורש. נקרא את הפסקה קריאה אקטיבית, ננסח לעצמנו במילים שלנו את הקשר שהיא מציבה, ורק אז נגבש בעצמנו את המסקנה שחייבת לנבוע. כך נדע איזו תשובה לחפש, במקום לעבור תשובה-תשובה ולהתלבט בכל אחת.
פתרון:
הפסקה קושרת בין שני דברים: דובי-הקוטב מריחים כלב-ים ממרחק רב מבעד לקרח, וככל שהקרח מתפצל ליותר סדקים כך הם מאתרים ציד ביתר קלות ושיעור-הצלחתם עולה. אם ריבוי-הסדקים מעלה את שיעור-הצלחת-הציד, נובע ישירות שהתפצלות הקרח לסדקים משפרת את סיכויי-הציד של הדובים. זו תשובה (2), והיא הנכונה. ניתן להקיף.
פסילה:
תשובה (1), "חוש-הריח של דוב-הקוטב חד מזה של כל טורף אחר", נשענת על מידע חיצוני: זו השוואה לטורפים אחרים שאינה מוזכרת בפסקה כלל.
תשובה (3), "כלבי-הים הם מקור-המזון היחיד העומד לרשות דובי-הקוטב", היא הכללת-יתר: מכך שהדובים מריחים כלב-ים לא נובע שזהו מקור-המזון היחיד העומד לרשותם, והפסקה אינה שוללת ציד אחר.
תשובה (4), "דובי-הקוטב מעדיפים לצוד באזורים שבהם שכבת-הקרח שלמה ורציפה", היא היפוך: הפסקה קושרת דווקא ריבוי-סדקים להצלחה גבוהה, ולא שכבת-קרח שלמה ורציפה.
שאלה 2·הבנה והסקהקלה
בפתח מאמרו על הכחדת-מינים, מקדיש הכותב פסקה שלמה לתיאור מפורט של יונת-הנוסע, שנכחדה כליל בתוך עשורים ספורים אף שמנתה בעבר מיליארדי פרטים. רק לאחר-מכן הוא עובר לטענתו המרכזית, שלפיה גודל-אוכלוסייה עצום אינו ערובה מפני הכחדה מהירה.
מהו תפקיד תיאור יונת-הנוסע בפתח המאמר?
- א.לשמש דוגמה ממחישה המכינה את הקורא לטענה המרכזית של הכותב.התשובה הנכונה
- ב.להוכיח כי כל מין רב-פרטים צפוי להיכחד במהירות.
- ג.לתאר את ההיסטוריה של יונת-הנוסע כנושא עצמאי של המאמר.
- ד.לערער על הטענה שגודל-אוכלוסייה אינו מגן מפני הכחדה.
▸ הצג פתרון מלא
איך מזהים
נתחיל מקריאת משפט השאלה. מבקשים מאיתנו מהו תפקיד תיאור יונת-הנוסע בפתח המאמר. זוהי שאלת פסקה.
בשאלת-תפקיד איננו מחפשים "מה נאמר" אלא "לשם מה נאמר": כיצד החלק המסוים משרת את מהלך-הטיעון של הכותב. נקרא את הפסקה קריאה אקטיבית ונבחין ביחס בין תיאור-היונה לבין הטענה המרכזית שבאה אחריו, ורק אז נחפש את התשובה המנסחת נכונה את התפקיד הזה.
פתרון:
הכותב מקדים תיאור מפורט של יונת-הנוסע, מין שמנה מיליארדי פרטים ובכל-זאת נכחד בתוך עשורים ספורים, ורק אחר-כך עובר לטענתו המרכזית שגודל-אוכלוסייה עצום אינו ערובה מפני הכחדה מהירה. התיאור המקדים הוא אפוא מקרה ממחיש: הוא מדגים בפועל את מה שהטענה תקבע, ובכך מכין את הקורא לקראתה. זו תשובה (1), והיא הנכונה. ניתן להקיף.
פסילה:
תשובה (2), "להוכיח כי כל מין רב-פרטים צפוי להיכחד במהירות", היא הכללת-יתר: היא הופכת דוגמה יחידה לחוק גורף, בעוד היונה רק ממחישה שהדבר אפשרי ולא הכרחי.
תשובה (3), "לתאר את ההיסטוריה של יונת-הנוסע כנושא עצמאי", מציגה פרט-שולי כמרכז: הכותב מגייס את התיאור לשירות טענתו המרכזית, ואינו עוסק בו כנושא בפני עצמו.
תשובה (4), "לערער על הטענה שגודל-אוכלוסייה אינו מגן מפני הכחדה", היא היפוך: התיאור תומך בטענה המרכזית ומדגים אותה, ואינו מערער עליה.
שאלה 3·הבנה והסקהבינונית
יש הסבורים כי נטיעת יערות בשולי מדבר תבלום את התפשטותו, שכן שורשי-העצים מקבעים את הקרקע. אולם מחקר באזורים דומים מלמד שהעצים הצעירים שואבים כמויות-מים גדולות מן הקרקע ומייבשים אותה, ובכך דווקא מאיצים את סחף-האדמה ברוח. החוקר מבקש להראות כי ההנחה שנטיעת היערות תבלום את התפשטות-המדבר מוטעית.
מהי הטענה המרכזית של החוקר?
- א.שורשי-העצים הצעירים אינם מקבעים את קרקע-המדבר.
- ב.יש להימנע לחלוטין מנטיעת יערות באזורים הגובלים במדבר.
- ג.נטיעת יערות בשולי מדבר לא תבלום את התפשטותו.התשובה הנכונה
- ד.עצים בוגרים שואבים פחות מים מן הקרקע מעצים צעירים.
▸ הצג פתרון מלא
איך מזהים
נתחיל מקריאת משפט השאלה. מבקשים מאיתנו מהי הטענה המרכזית של החוקר. זוהי שאלת פסקה.
הטענה המרכזית היא המסקנה שכל שאר הפסקה נועד לבסס. נקרא את הפסקה קריאה אקטיבית ונבחין בין הפרטים-התומכים לבין הנקודה שאותה החוקר מבקש להוכיח, ורק אז נחפש בתשובות את הניסוח התואם לאותה נקודה מרכזית.
פתרון:
הפסקה פותחת בעמדה נפוצה (נטיעת יערות תבלום את התפשטות-המדבר), ואז מביאה ראיה מנוגדת: העצים הצעירים מייבשים את הקרקע ומאיצים דווקא את סחף-האדמה. המשפט החותם אומר במפורש שהחוקר מבקש להראות שההנחה בדבר בלימת-ההתפשטות מוטעית, כלומר שנטיעת יערות בשולי מדבר לא תבלום את התפשטותו. זו תשובה (3), והיא הנכונה. ניתן להקיף.
פסילה:
תשובה (1), "שורשי-העצים הצעירים אינם מקבעים את קרקע-המדבר", היא חלק-במקום-כלל: זהו פרט-נלווה בטיעון (עניין הקרקע המיובשת), אך אינו הטענה המרכזית שהחוקר מבסס.
תשובה (2), "יש להימנע לחלוטין מנטיעת יערות באזורים הגובלים במדבר", היא הכללת-יתר: החוקר חולק על טענת-הבלימה בלבד, ואינו ממליץ להימנע מנטיעה.
תשובה (4), "עצים בוגרים שואבים פחות מים מן הקרקע מעצים צעירים", נשענת על מידע חיצוני: זו השוואת שאיבת-מים בין עצים בוגרים לצעירים שלא נטענה בפסקה.
שאלה 4·הבנה והסקהקשה
לאגם הררי חדר לפני עשרים שנה דג-טורף פולש, ובתוך שנתיים צנח בו מספרם של דגי-המים-המתוקים הקטנים. רשות-הטבע הכניסה לאגם דג-טורף שני, גדול מן הפולש וניזון ממנו, וכעבור עשור שבו הדגים הקטנים לשגשג. באגם סמוך, שהפולש מעולם לא הגיע אליו, הוכנס אותו טורף שני לשם שיקום אוכלוסיית-הדגים, ודווקא שם ירד מספרם של הדגים הקטנים בשליש.
איזה מן הממצאים הבאים, אם יימצא, מיישב את ההבדל בין שני האגמים?
- א.הטורף השני מגיע לבגרות מינית מהר יותר במים שבהם מצוי הדג הפולש.
- ב.הטורף השני ניזון גם מן הדגים הקטנים, אך הדג הפולש הוא טרפו המועדף.התשובה הנכונה
- ג.קצב הריבוי של הדגים הקטנים באגם הסמוך איטי מזה שבאגם ההררי.
- ד.הדג הפולש הורס את צמחיית-הגדות שבה מטילים הדגים הקטנים את ביציהם.
▸ הצג פתרון מלא
איך מזהים
נתחיל ממשפט-השאלה. מבקשים ממצא שמיישב הבדל בין שני מקרים. זוהי שאלת פסקה מסוג יישוב-סתירה.
בשאלת יישוב נעמיד תחילה את שני הענפים זה מול זה ונאתר את המשתנה היחיד שמבדיל ביניהם. באגם ההררי הוכנס הטורף השני כשהפולש נמצא בו, והדגים הקטנים שגשגו. באגם הסמוך הוכנס אותו טורף בהיעדר פולש, והדגים הקטנים ירדו. ההסבר המבוקש חייב לגעת בדיוק בהפרש הזה, ולהראות כיצד נוכחות הפולש הופכת את פעולתו של הטורף השני מהיזק לתועלת. ננסח לעצמנו את ההסבר לפני שנעיין בתשובות.
פתרון:
תשובה (2) קובעת שהטורף השני ניזון גם מן הדגים הקטנים, אך מעדיף את הפולש. באגם ההררי הפולש סופג את מרבית הטריפה, והדגים הקטנים נהנים מן הסרתו בלי לשלם את מלוא מחירה; באגם הסמוך אין מי שיספוג אותה, וכל הלחץ מופנה אליהם. אותה תכונה מייצרת אפוא את שתי התוצאות ההפוכות. זו התשובה הנכונה.
פסילה:
תשובה (1) קובעת שהטורף השני מתבגר מהר יותר במים שבהם מצוי הפולש. במקום ליישב, היא מחריפה: התבגרות מהירה יותר משמעה לחץ-טריפה גדול יותר דווקא באגם שבו הדגים הקטנים שגשגו. נפסלת. תשובה (3) קובעת שקצב הריבוי באגם הסמוך איטי יותר. זו עובדה נכונה כשלעצמה, והיא הייתה מסבירה התאוששות איטית; אך בפסקה נאמר שמספרם באגם הסמוך ירד בשליש, וקצב-ריבוי איטי אינו מוליד ירידה. נפסלת. תשובה (4) קובעת שהפולש הורס את צמחיית-ההטלה. גם היא נכונה כשלעצמה ומוסיפה ערוץ-נזק, אך היא עוסקת כולה באגם שבו הפולש נמצא, ואינה נוגעת באגם שבו הוא מעולם לא היה. נפסלת. וניתן להקיף את (2).
שאלה 5·הבנה והסקהקשה מאוד
מקובל לחשוב שמין המצליח להתרבות במהירות רבה הוא בעל יתרון-הישרדות ברור. ואולם, בבתי-גידול יציבים שאינם משתנים לאורך דורות, דווקא המינים המתרבים לאט, המשקיעים משאבים רבים בכל צאצא בודד, נוטים לגבור על המתרבים-במהירות; שכן בסביבה כזו התחרות על משאבים מוגבלים חשובה יותר מן הקצב שבו נוצרים צאצאים חדשים. לעומת זאת, בבתי-גידול תנודתיים המשתנים בפתאומיות, ההתרבות-המהירה היא שמעניקה יתרון.
איזו מסקנה עולה מן הפסקה?
- א.יתרון-ההישרדות של קצב-ההתרבות תלוי במידת-היציבות של בית-הגידול.התשובה הנכונה
- ב.התרבות-מהירה מקנה יתרון בעיקר בבתי-גידול שבהם המשאבים אינם מוגבלים.
- ג.מה שמכריע בין המינים הוא עוצמת התחרות על המשאבים, ולא תכונותיו של בית-הגידול.
- ד.הדעה המקובלת בדבר יתרון ההתרבות-המהירה נשענת על מקרים של בתי-גידול תנודתיים.
▸ הצג פתרון מלא
איך מזהים
נתחיל מקריאת משפט השאלה. מבקשים מאיתנו איזו מסקנה עולה מן הפסקה. זוהי שאלת פסקה.
הפסקה בנויה על ניגוד פנימי בין שני משטרים: מה קורה בבתי-גידול יציבים ומה קורה בבתי-גידול תנודתיים. לכן נקרא אותה קריאה אקטיבית ונשמור על שני המשטרים יחד. לפני שנפנה לתשובות נשאל את עצמנו שתי שאלות מדויקות: מהו המשתנה שהפסקה מתנה בו את היתרון, ומה בדיוק נאמר על כל אחד משני המשטרים. מסקנה מתאימה תנסח את התלות עצמה, ולא תיקח מנגנון של משטר אחד ותעשה ממנו כלל.
פתרון:
הפסקה מציבה זה מול זה שני מצבים: בבתי-גידול יציבים דווקא המינים המתרבים-לאט נוטים לגבור, מפני שהתחרות על משאבים מוגבלים חשובה יותר; ואילו בבתי-גידול תנודתיים ההתרבות-המהירה היא שמעניקה יתרון. המכנה-המשותף של שני הצדדים הוא שכיוון-היתרון נקבע לפי מידת-היציבות של בית-הגידול, כלומר יתרון-ההישרדות של קצב-ההתרבות תלוי במידת-היציבות של בית-הגידול. זו תשובה (1), והיא הנכונה. ניתן להקיף.
פסילה:
תשובה (2), שלפיה התרבות-מהירה מקנה יתרון בעיקר היכן שהמשאבים אינם מוגבלים, מחליפה את המשתנה שהפסקה מתנה בו את היתרון. הפסקה מזכירה משאבים מוגבלים רק כמנגנון הפועל בתוך בתי-הגידול היציבים, ואינה אומרת דבר על מצב המשאבים בבתי-גידול תנודתיים; ייתכן בהחלט שגם שם המשאבים מוגבלים, ובכל זאת הקצב הוא שיכריע. המשתנה הקובע בפסקה הוא היציבות, לא השפע.
תשובה (3), שלפיה מה שמכריע הוא עוצמת התחרות ולא תכונות בית-הגידול, נכונה למשטר אחד בלבד ומורחבת לכלל. בסביבה היציבה אמנם נאמר במפורש שהתחרות חשובה יותר מן הקצב, אך המשפט האחרון קובע שבבתי-גידול תנודתיים ההתרבות-המהירה היא שמעניקה יתרון. כלומר תכונת בית-הגידול היא בדיוק מה שקובע איזה גורם יכריע, ולכן אי-אפשר להעמיד את התחרות כמכריעה במקומה.
תשובה (4), שלפיה הדעה המקובלת נשענת על מקרים של בתי-גידול תנודתיים, עונה על שאלה אחרת: מהו מקורה של הדעה. הפסקה אכן מותירה לדעה המקובלת תחום שבו היא מתאימה, אך היא עוסקת בגבולות התוקף שלה ולא בשאלה מניין היא צמחה, ואין בה כל אמירה על הבסיס שעליו נשענים המחזיקים בה.
שאלה 6·הבנה והסקהקלה מאוד
מאמנת ריצה מדריכה את חניכיה להאט את הקצב בקילומטר האחרון של כל אימון ארוך, ולא לנסות לשבור שיא בסופו, מתוך אמונה שסיום מתון מפחית את הסיכון לפציעות-יתר לאורך העונה.
מה משתמע מדברי המאמנת?
- א.חניך שעבר עונה שלמה בלא פציעת-יתר סיים בקצב מתון את כל אימוניו.
- ב.ריצה מהירה בקילומטר האחרון היא הגורם היחיד לפציעות-יתר בעונה.
- ג.המאמנת מוכנה לוותר על שבירת-שיא כדי להקטין את הסיכון לפציעה.התשובה הנכונה
- ד.חניכי המאמנת אינם מסוגלים לשבור שיא בקילומטר האחרון של האימון.
▸ הצג פתרון מלא
איך מזהים
נתחיל מקריאת משפט השאלה. מבקשים מאיתנו מה משתמע מדברי המאמנת. זוהי שאלת פסקה.
טענה משתמעת היא טענה הנובעת בהכרח מן הכתוב, ואינה סתם ניסוח-מחדש של משפט מפורש. נקרא את הפסקה קריאה אקטיבית, ננסח לעצמנו במילים שלנו מה נאמר, ורק אז נגבש בעצמנו את המסקנה שחייבת לנבוע. כך נדע איזו תשובה לחפש, במקום לעבור תשובה-תשובה ולהתלבט בכל אחת.
פתרון:
הפסקה אומרת שהמאמנת מדריכה את חניכיה להאט בקילומטר האחרון ולא לנסות לשבור שיא, מתוך אמונה שסיום מתון מפחית את הסיכון לפציעות. כלומר היא מוכנה במודע לוותר על שבירת-שיא, כדי להשיג את מטרתה שהיא הקטנת הסיכון לפציעה. זו בדיוק תשובה (3), והיא הנכונה. ניתן להקיף.
פסילה:
תשובה (1), "חניך שעבר עונה שלמה בלא פציעת-יתר סיים בקצב מתון את כל אימוניו", מבצעת אישור-העוקב: מהמלצת המאמנת על סיום מתון לא נובע שכל מי שעבר עונה בלא פציעה נהג כך, שכן ייתכנו סיבות אחרות להיעדר-פציעה.
תשובה (2), "ריצה מהירה בקילומטר האחרון היא הגורם היחיד לפציעות-יתר בעונה", היא הכללת-יתר: מ"סיום מתון מפחית סיכון" ל"הגורם היחיד" יש קפיצה, והפסקה אינה שוללת גורמי-פציעה אחרים.
תשובה (4), "חניכי המאמנת אינם מסוגלים לשבור שיא בקילומטר האחרון", מחליפה את המושא: המאמנת ממליצה להימנע משבירת-שיא, ואינה טוענת שהחניכים אינם מסוגלים לכך.
שאלה 7·הבנה והסקהקלה
מכון לחקר-הספורט עקב עונה שלמה אחר קבוצת רצי-מרתון שהגדילו את נפח-האימון השבועי שלהם בכעשרים אחוזים. בתום העונה נמדד בקבוצה שיפור ממוצע של דקה וחצי בריצת עשרה קילומטרים, והמכון פרסם כי הגדלת הנפח היא שהביאה לשיפור.
איזו מן העובדות הבאות, אם היא נכונה, מערערת את ההיסק שהמכון עושה מן המעקב?
- א.הרצים שהגדילו את הנפח במידה הרבה ביותר הם שרשמו את השיפור הגדול ביותר.
- ב.המעקב כלל רק רצים שהתאמנו ברציפות חמש שנים לפחות לפני תחילת העונה.
- ג.המכון שערך את המעקב משווק בעצמו תוכניות להגדלת נפח-האימון.
- ד.רצים באותו מועדון שלא שינו את נפח-האימון שיפרו אף הם את זמניהם.התשובה הנכונה
▸ הצג פתרון מלא
איך מזהים
נתחיל ממשפט-השאלה. מבקשים עובדה שמערערת את ההיסק שהמכון עושה מן המעקב. זוהי שאלת פסקה מסוג החלשה.
בשאלת החלשה של טענה סיבתית נזהה תחילה מה בדיוק הוסק ממה. המכון ראה שני דברים יחד, הגדלת נפח ושיפור בזמנים, והסיק שהראשון גרם לשני. היסק כזה נשען על הנחה סמויה: לולא הגדלת הנפח לא היה מתרחש השיפור. ההחלשה החזקה ביותר היא זו שמראה שהשיפור היה מתרחש גם בלעדיה. ננסח לעצמנו את סוג העובדה הדרושה, קבוצת-השוואה שלא שינתה דבר, ואז נחפש אותה בתשובות.
פתרון:
תשובה (4) מספקת בדיוק את קבוצת-ההשוואה החסרה: רצים מאותו מועדון, שלא נגעו בנפח-האימון, שיפרו אף הם את זמניהם. אם השיפור התרחש גם בלי התוספת, הרי שהתוספת אינה הגורם המבוקש, ואפשר שגורם שלישי, כגון מזג-אוויר או מסלול, פעל על שתי הקבוצות. ההיסק מתערער. זו התשובה הנכונה.
פסילה:
תשובה (1) קובעת שמי שהגדיל את הנפח יותר מכולם שיפר יותר מכולם. זהו יחס בין גודל התוספת לגודל התוצאה, והוא בדיוק מה שמצופה אם ההיסק נכון. היא פועלת בכיוון ההפוך ומחזקת. נפסלת. תשובה (2) קובעת שהמעקב כלל רק רצים ותיקים. זו הסתייגות אמיתית ונכונה כשלעצמה, והיא מגבילה את תחולת הממצא על רצים מתחילים; אך בתוך הקבוצה שנמדדה היא אינה מלמדת דבר על השאלה אם הנפח הוא שגרם לשיפור. נפסלת. תשובה (3) קובעת שהמכון משווק בעצמו תוכניות להגדלת נפח. זו השגה על האינטרס של עורך המחקר, לא על ההיסק; אינטרס אינו הופך ממצא לשגוי, ואת האופציה הזאת אפשר לפסול מן הגזע לבדו. נפסלת. וניתן להקיף את (4).
שאלה 8·הבנה והסקהבינונית
בעל תחנת-רדיו טוען כי הצגת שמות המפרסמים בפתח כל תוכנית מגבירה את אמון-המאזינים במסרים המשווקים, שכן היא משדרת שקיפות. יועץ-תקשורת מבקש לתמוך בטענה זו באמצעות משפט המשלים אותה.
איזה מן המשפטים, אם יצורף, יחזק את הטיעון מבלי לחזור עליו?
- א.הצגת שמות-המפרסמים בפתח התוכנית מגבירה את אמון-המאזינים במסרים המשווקים בה.
- ב.הצגת שמות-המפרסמים אורכת שניות ספורות בפתח התוכנית, ואינה גורעת מזמן-השידור המוקדש לתוכן.
- ג.מאזינים התופסים תחנה כשקופה נוטים להאמין יותר למסרים המשווקים בה.התשובה הנכונה
- ד.מאזינים שהתוודעו לזהות המפרסמים נטו לפקפק במסרים המשווקים, מחשש לאינטרס מסחרי.
▸ הצג פתרון מלא
איך מזהים
נתחיל מקריאת משפט השאלה. מבקשים מאיתנו איזה משפט, אם יצורף, יחזק את הטיעון מבלי לחזור עליו. זוהי שאלת פסקה.
נפרק את הטיעון לחוליותיו: הצגת שמות-המפרסמים משדרת שקיפות, ומכאן שהיא מגבירה את אמון-המאזינים במסרים המשווקים. החוליה שאינה מבוססת היא הקשר בין השקיפות ובין האמון, ומשפט מחזק הוא משפט שמספק בדיוק אותה. משפט שרק מנסח מחדש את המסקנה אינו מוסיף חוליה, ומשפט העוסק בשאלה אחרת אינו תומך בטיעון. נגבש לעצמנו מהי החוליה החסרה, ורק אז נעבור על התשובות.
פתרון:
הטיעון עובר מן השקיפות אל האמון בלי לבסס ששקיפות אכן מגבירה אמון. המשפט "מאזינים התופסים תחנה כשקופה נוטים להאמין יותר למסרים המשווקים בה" מספק בדיוק את החוליה הזו: הוא מחבר את התכונה שהנוהג משדר (שקיפות) אל התוצאה הנטענת (אמון במסרים המשווקים), ובכך משלים את הטיעון בלי לחזור עליו. זו תשובה (3), והיא הנכונה. ניתן להקיף.
פסילה:
תשובה (1), "הצגת שמות-המפרסמים מגבירה את אמון-המאזינים במסרים המשווקים", חוזרת על המסקנה: היא מנסחת מחדש את הטענה עצמה ואינה מוסיפה לה חוליה תומכת, בניגוד למה שמשפט-השאלה מבקש.
תשובה (2), "ההצגה אורכת שניות ספורות ואינה גורעת מזמן-השידור המוקדש לתוכן", עוסקת בישימות: היא תומכת בכך שהנוהג בר-ביצוע ואינו כרוך במחיר שידורי, כלומר עונה על השאלה אם כדאי לנהוג כך, ולא על השאלה מדוע הוא מגביר אמון.
תשובה (4), "מאזינים שהתוודעו לזהות המפרסמים נטו לפקפק במסרים המשווקים", פועלת בכיוון ההפוך: היא מציגה את החשיפה לזהות המפרסמים כמעוררת פקפוק, ולכן דווקא מחלישה את הטיעון.