תרגול אנלוגיות לפסיכומטרי

אנלוגיה בודקת אם זיהית את היחס בין שתי מילים, לא את משמעותן. כל השאלות כאן לקוחות מהתרגול עצמו, עם הפתרון המלא שכתב המומחה שחיבר אותן.

איך פותרים

בנה משפט מגדיר שמתאר את היחס בין שתי המילים בשאלה, מדויק ככל שאפשר. למשל "סוללה היא מאגר שאוגר חשמל ומספק אותו בהדרגה".
הצב כל תשובה במשפט שבנית, בדיוק באותו סדר. תשובה שלא מתאימה למשפט נפסלת.
שים לב לכיוון היחס. "מנוע : תנועה" הוא לא אותו יחס כמו "תנועה : מנוע", וזו המלכודת הנפוצה ביותר.
אם נשארו שתי תשובות, חדד את המשפט המגדיר עד שהוא פוסל אחת מהן.

8 שאלות עם פתרון מלא

שאלות מתוך התרגול עצמו. נסה לפתור לבד, ורק אז פתח את הפתרון.

שאלה 1·אנלוגיותקלה מאוד

דֶּשֶׁן : פּוֹרִיּוּת

א.מִבְרֶשֶׁת : נַעַל
ב.סַבּוֹן : כֶּתֶם
ג.סִיר : בִּשּׁוּל
ד.בֹּשֶׂם : רֵיחַהתשובה הנכונה

▸ הצג פתרון מלא

נבדוק תחילה איזו מן המילים אפשר להסביר בלי חברתה. את פּוֹרִיּוּת אפשר להסביר לבד: כמה משהו מצליח להצמיח או להוליד. יש קרקעות פוריות מטבען, בלי שאיש נגע בהן, ואין צורך להזכיר שום חומר. את דֶּשֶׁן אי-אפשר להסביר לבד, כי כל מה שהופך חומר לדשן הוא מה שהוא עושה לאדמה. הוציאו את הפוריות מן התמונה, ולא נשאר במה להגדיר אותו. לכן דֶּשֶׁן היא המילה התלויה, וממנה נתחיל. משפט מגדיר: דֶּשֶׁן הוא מה שגורם או משפר את הפּוֹרִיּוּת. נציב כל תשובה במשפט ונבדוק אם הוא נשאר הגיוני: (1) מִבְרֶשֶׁת : נַעַל - "מִבְרֶשֶׁת היא מה שגורם או משפר את הנַעַל". הנעל אינה משהו שגורמים לו, היא החפץ שהמברשת עוברת עליו, והוא היה שם עוד לפני שנגענו במברשת. המשפט אינו הגיוני. התשובה נפסלת. (2) סַבּוֹן : כֶּתֶם - "סַבּוֹן הוא מה שגורם או משפר את הכֶּתֶם". זה בדיוק ההפך. לוקחים סבון כדי להיפטר מכתם, לא כדי ליצור אותו ולא כדי להגדילו. המשפט אינו הגיוני. התשובה נפסלת. (3) סִיר : בִּשּׁוּל - "סִיר הוא מה שגורם או משפר את הבִּשּׁוּל". הסיר אינו מה שגורם לבישול, הוא הדבר שאיתו מבשלים. המשפט אינו הגיוני. התשובה נפסלת. (4) בֹּשֶׂם : רֵיחַ - "בֹּשֶׂם הוא מה שגורם או משפר את הרֵיחַ". מתיזים בושם ומקבלים ריח שלא היה שם קודם, וגם כשכבר יש ריח הבושם משפר אותו. המשפט הגיוני. התשובה נשארת. נשארה תשובה הגיונית אחת בלבד. לכן התשובה הנכונה היא בֹּשֶׂם : רֵיחַ.

שאלה 2·אנלוגיותקלה

שַׁחְצָן : עֲנָוָה

א.סַבְלָנוּת : רַגְזָן
ב.אַכְזָר : חֶמְלָההתשובה הנכונה
ג.טִירוֹן : נִסָּיוֹן
ד.גַּלְמוּד : רֵעִים

▸ הצג פתרון מלא

נבדוק איזו מן המילים אפשר להסביר בלי חברתה. עֲנָוָה אפשר להסביר לבד: הנהגה של מי שאינו מתנשא ואינו מתרברב, ורואה את עצמו בגודלו האמיתי. שַׁחְצָן קשה יותר להסביר לבד: יש בה לכאורה תוכן משלה, התרברבות, אבל התרברבות היא בדיוק מה שקורה כשהענווה אינה מרסנת את האדם, ואי-אפשר לומר מהי גאווה מופרזת בלי אמת-מידה נכונה שממנה היא חורגת. המבחן כאן קרוב לשקול, ונאמר זאת במפורש: שַׁחְצָן נשענת על עֲנָוָה יותר משעֲנָוָה נשענת עליה, אך הפער אינו חד. לכן נשאל גם מה מחזיק את הזוג יחד, והתשובה פשוטה: המילה הראשונה מכנה אדם, השנייה היא מידה טובה, והאדם הוא מי שהמידה הזאת חסרה בו לגמרי. נתחיל אפוא משַׁחְצָן. משפט מגדיר: שַׁחְצָן הוא מי שחסרה בו עֲנָוָה. נציב כל תשובה במשפט ונבדוק אם הוא נשאר הגיוני: (1) סַבְלָנוּת : רַגְזָן - "סַבְלָנוּת היא מי שחסר בה רַגְזָן." לא נכון. סדר האיברים כאן הפוך: המידה עומדת ראשונה והאדם שני. התוכן עצמו מתאים, שהרי רגזן הוא מי שחסרה בו סבלנות, אבל בסדר הזה אין לפנינו הזוג שנשאלנו עליו. המשפט אינו הגיוני. התשובה נפסלת. (2) אַכְזָר : חֶמְלָה - "אַכְזָר הוא מי שחסרה בו חֶמְלָה." נכון. אכזר הוא מי שאינו חס ואינו מרחם. המשפט הגיוני. התשובה נשארת. (3) טִירוֹן : נִסָּיוֹן - "טִירוֹן הוא מי שחסר בו נִסָּיוֹן." נכון. טירון הוא חייל חדש או מי שרק בא למקצוע, וניסיון אכן חסר לו. המשפט הגיוני. התשובה נשארת. (4) גַּלְמוּד : רֵעִים - "גַּלְמוּד הוא מי שחסרים בו רֵעִים." נכון. גלמוד הוא מי שאין לו קרובים וידידים. המשפט הגיוני. התשובה נשארת. שלוש תשובות עומדות במשפט הזה, ולכן נחדד אותו על אותו הציר עצמו, ציר החֶסֶר, ונוסיף את השאלה מה סוג הדבר החסר ואם החֶסֶר הוא מה שהאדם הוא או שלב שטרם עבר. הענווה היא מידה שבאופי, והשחצנות אינה מצב שעתיד לחלוף עם הזמן. משפט מחודד: שַׁחְצָן הוא מי שחסרה בו עֲנָוָה, שהיא מידה שבאופיו, וזה חֶסֶר שהוא עצם טיבו ולא שלב שיחלוף. נציב בו את שלוש התשובות שנשארו: (2) אַכְזָר : חֶמְלָה - "אַכְזָר הוא מי שחסרה בו חֶמְלָה, שהיא מידה שבאופיו, וזה חֶסֶר שהוא עצם טיבו ולא שלב שיחלוף." נכון. החמלה היא מידה טובה, האכזריות היא היעדרה הגמור, והיא פגם שדבק באדם ואינו נמחק בחלוף הזמן, כשם ששחצנות היא היעדר ענווה. המשפט הגיוני. התשובה נשארת. (3) טִירוֹן : נִסָּיוֹן - "טִירוֹן הוא מי שחסר בו נִסָּיוֹן, שהוא מידה שבאופיו, וזה חֶסֶר שהוא עצם טיבו ולא שלב שיחלוף." לא נכון. הניסיון אינו מידה שבאופי אלא ידע שנצבר עם הזמן, וטירונות היא שלב חולף מעצם הגדרתה, שהרי כל טירון עתיד לחדול מלהיות טירון. אין בטירונות פגם באדם. המשפט אינו הגיוני. התשובה נפסלת. (4) גַּלְמוּד : רֵעִים - "גַּלְמוּד הוא מי שחסרים בו רֵעִים, שהם מידה שבאופיו, וזה חֶסֶר שהוא עצם טיבו ולא שלב שיחלוף." לא נכון. הרעים הם בני אדם אחרים ולא מידה שבאופיו, וגלמודיות היא נסיבת חיים שיכולה להשתנות ולעתים נכפתה עליו. המשפט אינו הגיוני. התשובה נפסלת. נשארה תשובה הגיונית אחת בלבד. לכן התשובה הנכונה היא אַכְזָר : חֶמְלָה.

שאלה 3·אנלוגיותבינונית

קִנָּמוֹן : תַּבְלִין

א.שֶׁמֶשׁ : חַמָּה
ב.שְׂדֵרָה : רְחוֹבהתשובה הנכונה
ג.מִכְחוֹל : צַיָּר
ד.תַּצְלוּם : מַצְלֵמָה

▸ הצג פתרון מלא

נבדוק איזו מן המילים אפשר להסביר בלי חברתה. תַּבְלִין אפשר להסביר לבד: חומר שמוסיפים למאכל בכמות קטנה כדי לתת לו טעם או ריח, בלי לנקוב באף דוגמה. קִנָּמוֹן אי-אפשר להסביר לבד, שהרי כדי לומר מהו צריך לומר תחילה שהוא חומר שמוסיפים למאכל כדי לתת לו טעם, כלומר תבלין, ורק אחר כך שהוא מופק מקליפת עץ וטעמו מתקתק וחריף. לכן קִנָּמוֹן היא המילה התלויה, וממנה נתחיל. משפט מגדיר: קִנָּמוֹן הוא סוג אחד של תַּבְלִין, ויש תבלינים נוספים שאינם הוא. נציב כל תשובה במשפט ונבדוק אם הוא נשאר הגיוני: (1) שֶׁמֶשׁ : חַמָּה - "שֶׁמֶשׁ היא סוג אחד של חַמָּה, ויש חמות נוספות שאינן היא." לא נכון. "חמה" היא שם נוסף לאותו גרם שמים עצמו, ואי-אפשר להצביע על חמה אחת שאיננה השמש, ואילו תבלינים שאינם קינמון יש למכביר. אין כאן קבוצה רחבה ומין שנכלל בה אלא שתי מילים לדבר אחד. המשפט אינו הגיוני. התשובה נפסלת. זהו המסיח החזק בשאלה, כי הוא נראה כזוג של מילה רגילה ומילה גבוהה, וקל להרגיש שהאחת נכללת בשנייה. הוא נופל בבדיקה פשוטה: אילו היה זה יחס הגזע, כל תבלין היה קינמון. (2) שְׂדֵרָה : רְחוֹב - "שְׂדֵרָה היא סוג אחד של רְחוֹב, ויש רחובות נוספים שאינם היא." נכון. השדרה היא רחוב רחב שנטועה בו רצועת עצים, ולכן היא אחד מן הרחובות, ויש רחובות רבים שאינם שדרות. המשפט הגיוני. התשובה נשארת. (3) מִכְחוֹל : צַיָּר - "מִכְחוֹל הוא סוג אחד של צַיָּר, ויש ציירים נוספים שאינם הוא." לא נכון. המכחול הוא הכלי שהצייר עובד בו ואינו נמנה עם הציירים, ואלה שני דברים משני עולמות, חפץ מול אדם. המשפט אינו הגיוני. התשובה נפסלת. (4) תַּצְלוּם : מַצְלֵמָה - "תַּצְלוּם הוא סוג אחד של מַצְלֵמָה, ויש מצלמות נוספות שאינן הוא." לא נכון. התצלום הוא התוצר שיוצא מן המצלמה, והוא נוצר ברגע מסוים ולפניו לא היה קיים, ואילו קינמון קיים כתבלין בכל עת. המשפט אינו הגיוני. התשובה נפסלת. נשארה תשובה הגיונית אחת בלבד. לכן התשובה הנכונה היא שְׂדֵרָה : רְחוֹב.

שאלה 4·אנלוגיותקשה

חֲפִיסָה : קְלָף

א.רֶפֶת : פָּרָה
ב.תִּזְמֹרֶת : חָלִיל
ג.מִקְהֵלָה : זַמָּרהתשובה הנכונה
ד.מַגְרֵפָה : עָלֶה

▸ הצג פתרון מלא

נבדוק איזו מן המילים אפשר להסביר בלי חברתה. קְלָף אפשר להסביר לבד: פיסה מלבנית קשיחה שמצוירים עליה סימנים ומספרים ומשחקים בה, וקלף בודד שנפל תחת הארון הוא עדיין קלף. חֲפִיסָה אי-אפשר להסביר לבד, שהרי אי-אפשר לומר מהי בלי לומר ממה היא מורכבת, וחפיסה ריקה מקלפים איננה חפיסה. לכן חֲפִיסָה היא המילה התלויה, וממנה נתחיל. משפט מגדיר: חֲפִיסָה היא מכלול שכל מרכיביו הם קְלָפִים. נציב כל תשובה במשפט ונבדוק אם הוא נשאר הגיוני: (1) רֶפֶת : פָּרָה - "רֶפֶת היא מכלול שכל מרכיביו הם פָּרוֹת." לא נכון. הרפת עשויה קירות, גג ומתקנים ולא פרות, והיא קיימת בשלמותה גם כשהיא ריקה. הפרות שוהות בתוכה ואינן מרכיבות אותה. המשפט אינו הגיוני. התשובה נפסלת. (2) תִּזְמֹרֶת : חָלִיל - "תִּזְמֹרֶת היא מכלול שכל מרכיביו הם חֲלִילִים." לא נכון. בתזמורת יש כלים שונים ורבים, כינורות, חצוצרות ותופים, והחליל הוא אחד מהם בלבד. המשפט אינו הגיוני. התשובה נפסלת. זהו המסיח החזק בשאלה, כי הוא בנוי בדיוק כמו המפתח, קבוצה מאורגנת בצד אחד ופרט שנמנה עמה בצד השני, ולרגע נדמה שהיחס זהה. הוא נופל על המילה "כל" שבמשפט: בחפיסה אין דבר מלבד קלפים, ואילו בתזמורת החליל הוא רק מין אחד מכמה. (3) מִקְהֵלָה : זַמָּר - "מִקְהֵלָה היא מכלול שכל מרכיביו הם זַמָּרִים." נכון. המקהלה היא קבוצת זמרים ששרים יחד ואין בה אלא זמרים, כשם שאין בחפיסה אלא קלפים. המשפט הגיוני. התשובה נשארת. (4) מַגְרֵפָה : עָלֶה - "מַגְרֵפָה היא מכלול שכל מרכיביו הם עָלִים." לא נכון. המגרפה היא כלי עבודה בעל שיניים ואיננה עשויה עלים, אלא משמשת לאיסופם. המשפט אינו הגיוני. התשובה נפסלת. נשארה תשובה הגיונית אחת בלבד. לכן התשובה הנכונה היא מִקְהֵלָה : זַמָּר.

שאלה 5·אנלוגיותקשה מאוד

גֵּאוֹלוֹג : בַּזֶּלֶת

א.רוֹקֵחַ : מִשְׁחָה
ב.אַסְטְרוֹנוֹם : שָׁבִיטהתשובה הנכונה
ג.בּוֹטָנַאי : מִיקְרוֹסְקוֹפּ
ד.פְּסִיכוֹלוֹג : נֶפֶשׁ

▸ הצג פתרון מלא

נבדוק תחילה איזו מן המילים אפשר להסביר בלי חברתה. את בַּזֶּלֶת אפשר להסביר לבד: סלע כהה שנוצר כשלבה מתקררת ומתקשה. היא מונחת באדמה גם אם איש אינו חוקר אותה. את גֵּאוֹלוֹג אי-אפשר להסביר בלי לומר במה הוא עוסק. לכן גֵּאוֹלוֹג היא המילה התלויה, וממנה נתחיל. משפט מגדיר: גֵּאוֹלוֹג הוא מי שחוקר את הבַּזֶּלֶת, והבַּזֶּלֶת היא סוג אחד מבין הדברים שהטבע מעמיד לו לחקור. נציב כל תשובה במשפט ונבדוק אם הוא נשאר הגיוני: (1) רוֹקֵחַ : מִשְׁחָה - "רוֹקֵחַ הוא מי שחוקר את הַמִּשְׁחָה, והַמִּשְׁחָה היא סוג אחד מבין הדברים שהטבע מעמיד לו לחקור". הרוקח אינו חוקר את המשחה אלא מכין אותה בעצמו, ומשחה אינה מונחת בטבע כלל אלא נעשית בידי אדם. הקשר כאן הוא בין מי שמייצר לבין מה שהוא מייצר. המשפט אינו מתקיים. התשובה נפסלת. (2) אַסְטְרוֹנוֹם : שָׁבִיט - "אַסְטְרוֹנוֹם הוא מי שחוקר את הַשָּׁבִיט, והַשָּׁבִיט הוא סוג אחד מבין הדברים שהטבע מעמיד לו לחקור". האסטרונום חוקר שביטים ואינו מייצר אותם, והשביט הוא סוג אחד מבין הגופים בשמיים שהוא חוקר, כשם שהבזלת היא סוג אחד מבין הסלעים שהגיאולוג חוקר. המשפט מתקיים. התשובה נשארת. (3) בּוֹטָנַאי : מִיקְרוֹסְקוֹפּ - "בּוֹטָנַאי הוא מי שחוקר את הַמִּיקְרוֹסְקוֹפּ, והַמִּיקְרוֹסְקוֹפּ הוא סוג אחד מבין הדברים שהטבע מעמיד לו לחקור". המיקרוסקופ הוא מה שהבוטנאי מסתכל דרכו, ולא מה שהוא מסתכל עליו. הוא חוקר צמחים, והמיקרוסקופ הוא הכלי שבעזרתו הוא עושה זאת. המשפט אינו מתקיים. התשובה נפסלת. (4) פְּסִיכוֹלוֹג : נֶפֶשׁ - "פְּסִיכוֹלוֹג הוא מי שחוקר את הַנֶּפֶשׁ, והַנֶּפֶשׁ היא סוג אחד מבין הדברים שהטבע מעמיד לו לחקור". הפסיכולוג אכן חוקר את הנפש, אבל הנפש אינה סוג אחד מבין כמה אלא כל תחומו. באותה רמת פירוט המקבילה הנכונה הייתה פְּסִיכוֹלוֹג : חֲרָדָה, ואילו פְּסִיכוֹלוֹג : נֶפֶשׁ מקביל לזוג גֵּאוֹלוֹג : כדור-הארץ. המשפט אינו מתקיים. התשובה נפסלת. המסיח החזק הוא (4) פְּסִיכוֹלוֹג : נֶפֶשׁ, מפני שהוא היחיד שבו בעל-המקצוע באמת חוקר את מה שכתוב לצידו, והנפש אינה דבר שאדם מייצר. הוא נופל רק על רמת הפירוט: הבזלת היא סוג אחד מני רבים, והנפש היא השלם. נשארה תשובה הגיונית אחת בלבד. לכן התשובה הנכונה היא אַסְטְרוֹנוֹם : שָׁבִיט.

שאלה 6·אנלוגיותקלה מאוד

טִירוֹן : לוֹחֵם

א.גַּלְגַּל : אוֹפַנַּיִם
ב.סִירָה : אֳנִיָּה
ג.אֶפְרוֹחַ : תַּרְנְגֹלֶתהתשובה הנכונה
ד.זָנָב : חָתוּל

▸ הצג פתרון מלא

נבדוק תחילה איזו מן המילים אפשר להסביר בלי חברתה. את לוֹחֵם אפשר להסביר לבד: חייל שהוכשר להילחם ולוחם בפועל. אין צורך להזכיר שום שלב שקדם לו. את טִירוֹן אי-אפשר להסביר לבד: הוא מי שרק התחיל ועדיין לא הגיע ליעד. כדי לומר מה הוא, צריך לומר למה הוא עוד לא הפך. לכן טִירוֹן היא המילה התלויה, וממנה נתחיל. משפט מגדיר: טִירוֹן הוא מי שנמצא בשלב הראשון של תהליך שבסופו הוא יהיה לוֹחֵם. נציב כל תשובה במשפט ונבדוק אם הוא נשאר הגיוני: (1) גַּלְגַּל : אוֹפַנַּיִם - "גַּלְגַּל הוא מה שנמצא בשלב הראשון של תהליך שבסופו הוא יהיה אוֹפַנַּיִם". גלגל אינו הופך לאופניים. מרכיבים אותו עליהם, והוא נשאר גלגל גם אחר-כך. זהו חלק בתוך שלם, לא שלב מוקדם. המשפט אינו הגיוני. התשובה נפסלת. (2) סִירָה : אֳנִיָּה - "סִירָה היא מה שנמצא בשלב הראשון של תהליך שבסופו היא תהיה אֳנִיָּה". סירה אינה גדלה ואינה הופכת לאונייה. שתיהן כלי-שיט גמורים, וההבדל ביניהן הוא בגודל בלבד. המשפט אינו הגיוני. התשובה נפסלת. (3) אֶפְרוֹחַ : תַּרְנְגֹלֶת - "אֶפְרוֹחַ הוא מי שנמצא בשלב הראשון של תהליך שבסופו הוא יהיה תַּרְנְגֹלֶת". האפרוח הוא אותו יצור עצמו בגיל צעיר, והתרנגולת היא מה שהוא יהיה כשיגדל, בדיוק כמו אותו אדם שהוא טִירוֹן היום ולוֹחֵם בעוד חצי שנה. המשפט הגיוני. התשובה נשארת. (4) זָנָב : חָתוּל - "זָנָב הוא מה שנמצא בשלב הראשון של תהליך שבסופו הוא יהיה חָתוּל". הזנב הוא איבר בגוף החתול, לא שלב מוקדם שלו. שוב חלק בתוך שלם, הפעם מן החי. המשפט אינו הגיוני. התשובה נפסלת. שרדה תשובה אחת בלבד ואין צורך בחידוד. לכן התשובה הנכונה היא אֶפְרוֹחַ : תַּרְנְגֹלֶת.

שאלה 7·אנלוגיותקלה

שְׁלוּלִית : אֲגַם

א.יָבֵשׁ : רָטֹב
ב.צֶמֶר : סְוֶדֶר
ג.רַעַשׁ : שָׁאוֹןהתשובה הנכונה
ד.נַגָּר : שֻׁלְחָן

▸ הצג פתרון מלא

נבדוק איזו מן המילים אפשר להסביר בלי חברתה. שְׁלוּלִית אפשר להסביר לבד: מים עומדים בכמות קטנה ורדודה, שהצטברו בשקע בקרקע ולרוב לזמן קצר, ואין בהסבר הזה צורך במילה אֲגַם. אֲגַם אפשר להסביר לבד באותה מידה: מים עומדים בכמות גדולה בשקע נרחב, מוקפים יבשה. המבחן יוצא כאן שקול, ולכן נשאל מה מחזיק את הזוג יחד. שתי המילים מציינות את אותו דבר עצמו, מים עומדים בשקע בקרקע, ונבדלות רק בהיקפו. נפתח בשְׁלוּלִית, הקצה הקטן, מפני שקל לומר מהו הקצה הקטן כשמצביעים על הגדול שלצדו, וכך גם נשמר סדר הגזע, הקטן ראשון והגדול שני. משפט מגדיר: שְׁלוּלִית היא אֲגַם במידה קטנה מאוד. נציב כל תשובה במשפט ונבדוק אם הוא נשאר הגיוני: (1) יָבֵשׁ : רָטֹב - "יָבֵשׁ הוא רָטֹב במידה קטנה מאוד." לא נכון. יבש הוא מי שאין בו לחות כלל, ורטוב הוא מי שספוג בנוזל. שתי המילים אמנם על ציר אחד, ציר הלחות, אבל הן שני קצוות מנוגדים ששוללים זה את זה, ולא כמות קטנה וכמות גדולה של אותו דבר. יבש אינו "מעט רטוב", הוא היעדר מוחלט של רטיבות. המשפט אינו הגיוני. התשובה נפסלת. (2) צֶמֶר : סְוֶדֶר - "צֶמֶר הוא סְוֶדֶר במידה קטנה מאוד." לא נכון. צמר הוא הסיבים הנגזזים מכבשים ומשמשים לטוויה, וסוודר הוא בגד עליון סרוג. הצמר אינו סוודר קטן, הוא החומר שממנו עשוי הסוודר. המשפט אינו הגיוני. התשובה נפסלת. (3) רַעַשׁ : שָׁאוֹן - "רַעַשׁ הוא שָׁאוֹן במידה קטנה מאוד." נכון. רעש הוא קול חזק ולא נעים, ושאון הוא המולה קולנית עזה. שתי המילים מציינות את אותה תופעה עצמה, קול מטריד, ונבדלות בעוצמתו. המשפט הגיוני. התשובה נשארת. (4) נַגָּר : שֻׁלְחָן - "נַגָּר הוא שֻׁלְחָן במידה קטנה מאוד." לא נכון. נגר הוא בעל מלאכה העובד בעץ, ושולחן הוא רהיט. הנגר אינו שולחן זעיר, הוא מי שמייצר אותו. המשפט אינו הגיוני. התשובה נפסלת. נשארה תשובה הגיונית אחת בלבד, ולכן אין צורך בחידוד. בשני הזוגות מופיע אותו דבר עצמו בשתי מידות, והכיוון נשמר: הקטן ראשון והגדול שני. לכן התשובה הנכונה היא רַעַשׁ : שָׁאוֹן.

שאלה 8·אנלוגיותבינונית

מִשְׁעוֹל : דֶּרֶךְ

א.מִדְרָכָה : כְּבִישׁ
ב.תַּמְרוּר : נֶהָג
ג.מִגְדָּל : בִּנְיָןהתשובה הנכונה
ד.מַסָּע : יַעַד

▸ הצג פתרון מלא

נבדוק איזו מן המילים אפשר להסביר בלי חברתה. דֶּרֶךְ אפשר להסביר לבד: רצועת קרקע שנועדה למעבר ממקום למקום, בלי לומר דבר על רוחבה או על מקומה. מִשְׁעוֹל אי-אפשר להסביר לבד, שהרי ההגדרה שלו מתחילה בהכרח בכך שהוא מסלול מעבר, כלומר דרך, ורק אחר כך מוסיפה שהוא צר מאוד ועובר בשדה או בהר. קחו מן ההגדרה את רעיון המעבר ולא נשאר דבר. לכן מִשְׁעוֹל היא המילה התלויה, וממנה נתחיל. משפט מגדיר: מִשְׁעוֹל הוא סוג של דֶּרֶךְ. נציב כל תשובה במשפט ונבדוק אם הוא נשאר הגיוני: (1) מִדְרָכָה : כְּבִישׁ - "מִדְרָכָה היא סוג של כְּבִישׁ." לא נכון. המדרכה אינה כביש צר או כביש מדגם מסוים, אלא רצועה נפרדת ומוגבהת לצד הכביש, שמיועדת להולכי רגל בעוד הכביש מיועד לכלי רכב. מי שהולך במדרכה אינו הולך בכביש, ואילו מי שהולך במשעול הולך בדרך. המשפט אינו הגיוני. התשובה נפסלת. זהו המסיח החזק בשאלה, כי שתי מילותיו עוסקות במשטחים שנעים עליהם, בדיוק כמו הגזע, וההבדל ביניהן נראה כהבדל של רוחב ושל ייעוד, ממש כמו ההבדל בין משעול לדרך. הוא נופל על כך שהמדרכה צמודה לכביש מבחוץ ואינה נכללת בו. (2) תַּמְרוּר : נֶהָג - "תַּמְרוּר הוא סוג של נֶהָג." לא נכון. התמרור הוא שלט שמורה לנהג כיצד לנהוג, ואינו נמנה עם הנהגים. אלה שני דברים משני עולמות, חפץ מול אדם, ואילו שתי מילות הגזע מציינות מקומות מעבר. המשפט אינו הגיוני. התשובה נפסלת. (3) מִגְדָּל : בִּנְיָן - "מִגְדָּל הוא סוג של בִּנְיָן." נכון. המגדל הוא מבנה גבוה וצר, ולכן הוא אחד מן הבניינים, ואף בדיוק רב: המשעול קיבל את שמו בשל צרותו והמגדל בשל גובהו, ובשניהם המידה היא שנתנה את השם. המשפט הגיוני. התשובה נשארת. (4) מַסָּע : יַעַד - "מַסָּע הוא סוג של יַעַד." לא נכון. המסע הוא ההליכה או הנסיעה עצמה והיעד הוא הנקודה שאליה מגיעים בסופה, ואין ביניהם הכללה לשום כיוון. המשפט אינו הגיוני. התשובה נפסלת. נשארה תשובה הגיונית אחת בלבד. לכן התשובה הנכונה היא מִגְדָּל : בִּנְיָן.